בית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב באחרונה את עיריית אשדוד לשלם כ-2 מיליון שקל לחברת הבנייה "בר חסון" שלא קיבלה תשלום עבור פרויקט שביצעה לפני כעשור. בפסק דין חריף נחשף כיצד העירייה התחמקה מחובת מכרז באמצעות עמותת קש ולאחר מכן ניסתה גם לחמוק מחובת התשלום. כדברי השופטת נחמה נצר, התנהלותה הייתה נגועה "בחוסר תום לב משווע".

 בשנים 2005-2002 עסקה החברה הקבלנית בפרויקט להקמת אודיטוריום עבור מגמת אומניות ובמה בתיכון מקיף ד' באשדוד. הפרויקט שיזם מנהל בית הספר הורם בעידודה של העירייה, שביקשה רק דבר אחד: שהתשלום יעבור דרך עמותה מיוחדת שתוקם לצורך כך – וכך היה.

 הכל עבד כשורה עד שבשנת 2005 הוציא מבקר העירייה דו"ח חריף לגבי הוצאת העבודה ללא מכרז. בסמוך לפרסומו קיבלה החברה הודעה מפתיעה על הפסקת עבודות זמנית "עקב בעיות תקציב". במשך שנה המתינה החברה לשפעול העבודות עד שהעירייה הודיעה לה שחברה אחרת תשלים את הפרויקט.

 לאחר דין ודברים, ביקשה החברה לקבל תשלום על העבודות שביצעה עד כה. בתחילה העירייה ערכה לה גמר חשבון, אך בסופו של דבר היא הודיעה שלא תשלם את הכסף מאחר שההתקשרות נעשתה ללא מכרז ובניגוד לחוק.

 בתביעה שהוגשה בעקבות זאת באוקטובר 2012 דרשה החברה לחייב את העירייה לשלם לה את המגיע לה אחרי שנים שבהן היא השלתה אותה לחשוב שתקבל את כספה. התובעת טענה בין השאר כי מדובר בפרויקט עירוני שהעירייה נהנית ממנו ועליה לשלם עליו, בפרט כשהיא זו שיזמה את הקמת עמותת ה"קש" כדי לחסוך בעלויות. 

אלא שהעירייה הייתה בשלה, והודיעה שאינה מתכוונת לעמוד מאחורי המעשים שביצעה העירייה בהרכב הקודם. לטענתה, התובעת הייתה צריכה לדעת שאסור להתקשר עמה בלי מכרז ולכן היא הייתה "שותפה מלאה להסתבכות ולהתנהלות הקלוקלת שאפיינו את ההתקשרות לביצוע העבודות".

העירייה הוסיפה כי התובעת הייתה צריכה להפנות את טענותיה כלפי עמותה – שמולה היא חתמה על חוזה.

 פגעה במודע

 אולם השופטת נצר מצאה כי בניגוד מוחלט לטענות העירייה היום, היא פעלה "בכוונת מכוון" להקמת העמותה כדי לחמוק מחובת עריכת המכרז וממחויבות חוזית כלפי חברת הבנייה, כאשר בד בבד היא הייתה מעורבת בפרויקט בצורה משמעותית ושלטה בעמותה. "העירייה נהגה כלפי התובעת בחוסר תום לב משווע, שלא לדבר על הפרת חובת ההגינות החלה על העירייה כרשות ציבורית", כתבה השופטת לאחר ששוכנעה כי לאורך שנים העירייה השלתה את התובעת שתקבל את כספה ללא בעיות.

 במענה לטענת העירייה כי לא נחתם בינה לבין התובעת חוזה, השופטת השיבה כי התביעה כאן לא עוסקת בפן החוזי אלא בעשיית עושר ולא במשפט: העירייה נהנתה מהעבודות שהשביחו את העיר מבלי לשלם עליהן, ונהגה "בשרירות לב, באטימות ותוך מודעות ברורה לפגיעה הקשה והבלתי צודקת בתובעת, שעשתה ימים כלילות כדי לקיים את מחוייבויותיה".

לפיכך נפסק כי העירייה תשלם לתובעת את מלוא התמורה המגיעה לה בתוספת ריבית והצמדה. בסך הכל העירייה חויבה בכ-1.5 מיליון שקל עבור עבודות הבנייה, בעוד 140 אלף שקל הוצאות משפט וכן בלא פחות מ-175 אלף שקל על שכ"ט עו"ד

פורסם ביום 20.12.17 באתר כלכליסט..