מועצת מקרקעי ישראל החליטה בהחלטה מס' 9 , מהי נחלה: "נחלה היא קרקע חקלאית שהוחכרה לחוכר לתקופה ארוכה לצורך פרנסתו ומגוריו והמהווה יחידה משקית חקלאית אחת".
בהחלטת מועצה מס' 1155 ובהחלטה מס' 979, מוגדרת נחלה: "מקרקעי ישראל שהינם קרקע חקלאית, בגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהתייעצות עם הרשות לתכנון במשרד החקלאות, המיועדת למתיישב לצורך מגוריו ופרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או יפותח בה." נחלה היא מקרקעין המיועדים למתיישב לצורך מגוריו ופרנסתו. למתיישב בנחלה יש צבר זכויות וחובות משפטיות הנובע מהדין הכללי, החלטות מועצת מקרקעי ישראל והסכם השכירות שבין האגודה לבעלי הזכויות בקרקע - רשות מקרקעי ישראל או הסכם החכירה שבין המתיישב לבין רשות מקרקעי ישראל . זכויותיהם של המתישבים בנחלה, יונקות מסוג הזכות שהוקנתה להם ובהסדר המשפטי של זכויות האגודה, והוא שונה ממושב למושב ומאגודה לאגודה.
קיימים שלושה הסדרים לנחלות במושבים:
הסכם חכירה
הסכמים שנחתמו לתקופה של 49 שנה שנחתמו בדרך כלל לפני קום המדינה בין קק"ל לבין האגודה או בין חברי האגודה לקק"ל או מינהל מקרקעי ישראל.
הסכם משולש
הסכם בו המינהל הינו בעל הקרקע אשר משכיר את הקרקע לסוכנות היהודית לא"י והסוכנות היא שמשכירה את הקרקע לאגודה השיתופית מתוך מטרה לאפשר ולהרשות לחברי האגודה לגור בנחלה ולעבדה.
הסכם דו צדדי
הסכם בין האגודה למינהל מקרקעי ישראל, האגודה היא שוכרת של המקרקעין, המאפשרת לחבר האגודה להתגורר בשטח הנחלה ולעבדה, מעמדו של חבר האגודה הינו "בר רשות".
מפאת העובדה כי נחלה נמסרת אך ורק למתיישב, לא ניתן למכור נחלה לתאגיד, לרבות לאגודה המחזיקה את מקרקעין המשבצת המהווה את כלל שטחי הנחלה, ורק מתיישב רשאי למכור נחלה, כלומר נחלה שאיננה מאוישת אינה אלא, חלק ממקרקעין המשבצת.
מהמועד שנחלה מאוישת קמות זכויות בנחלה. זכויות אלו הינן עבירות בכפוף הוראות הסכם המשבצת או הסכם החכירה.
כאשר מוכרים את זכויות הנחלה מועברות הזכויות במקרקעין הנחלה מהמוכר לקונה בהתאם להסכם המשבצת החל באשר לאותה נחלה.
הנחלה מורכבת משלוש חלקות (לא בכל מושב/נחלה יש חלקה ג'):
חלקה א'
חלקה שבוודאות תוחכר למתיישב. החלקה רשומה במינהל, והמינהל מכיר בה כחלק קבוע של הנחלה. בחלקה א' נמצאת חלקת המגורים עליה בנוי בית המגורים ומבני משק.
חלקה ב'
חלקה שמעובדת ע"י המתיישב ואין ודאות כי תוחכר לו. ניתן במסגרת האגודה להחליף חלקות ב' בין המתיישבים, בינם לבין עצמם ואו בינם לבין האגודה. המינהל איננו מכיר בחלקה ב' כחלקה קונקרטית לנחלה ספציפית והרישום לגביה נעשה באגודה.
חלקה ג'
מוחזקת ע"י האגודה. חלקות המעובדות בעיבוד משותף ע"י האגודה וכן המקרקעין עליו בנויים מבני ציבור (מזכירות, בית כנסת, בית העם וכדו'), ומבנים בעלי אופי כלכלי (מכולת, מכון תערובת וכדו') ואשר הם מבני האגודה .
מקרקעין הנחלה מוחזק ע"י שני גורמים: המתיישב המחזיק בחלקות א' וב' והאגודה המחזיקה בחלקה ג'. לפיכך כאשר נמכרת נחלה עוברים זכויות הבר רשות של החלקות המוחזקות ע"י המתיישב – א' וב' כאשר בחלקה ג' לא נעשית כל דיספוזיציה, שכן הזכויות בחלקה ג' כפופות לזכויותיה של האגודה.
לאורך השנים, היתה אי ודאות אשר לוותה את המתיישבים החקלאיים, לפיה, במקרה של שינוי יעוד הקרקע או כאשר יופסק עיבוד הקרקע על ידם, יאלצו המתיישבים להשיבה למינהל מקרקעי ישראל (למרות שבפועל נמנע המינהל מלעשות כן).
מתן תוקף להחלטה 979 ע"י בית המשפט במסגרת בג"ץ 1027/04, העניקה למתיישב החקלאי בתמורה לתשלום 3.75% מערך הקרקע, ביסוס זכות בעל הזכויות בנחלה בחלקת המגורים ואי חיובו בהשבתה במקרה של שינוי ייעוד.
